<h1>ספר התרומות שער י"ז חלק ב'</h1>
<h2>דף פה.</h2>
והיכא שיכול המלוה לקיימו בב"ד וטען הלוה שמעולם לא כתבו או אמנה היה, והודה המלוה לדבריו, אלא שטען ששטר כשר היה לו ואבד. על זה גרסינן בבא בתרא פרק חזקת הבתים [ב"ב ל"ב ע"ב] ההוא דאמר ליה לחבריה הב לי מאה זוזי דאוזיפתך והא שטרא, אמר ליה שטרא זיפא הוא, גחין ולחיש ליה לרבה אין שטרא זיפא הוא מיהו שטרא מעליא הוה לי ואירכס ואמינא אנקוט האי שטרא בידי. ופירש הרב אלפסי ז"ל דקא מפרשי רבנן דהאי שטרא זיפא הוא לאו ציוריה ציריה, דאם כן שטרא חספא בעלמא הוא, אלא כגון שטר אמנה הוה דאי בעי למימר שטרא מעליה הוה, דהא כיון דשטרא קושטא הוה ועדים חתמוה ומצי לקיומיה בבי דינא משום הכי מוקמינן ליה בידיה. [ודן] רבה ואמר דאמרינן מה לי לשקר אי בעי אמר שטרא מעליא הוה, ואמר ליה רב יוסף אמאי קא סמכת אהאי שטרא, האי שטרא חספא בעלמא הוא ואין מוציאין בשטר זה ממון מן הלוה. וקיימא לן כרב יוסף, וכדגרסינן הלכתא כותיה דרב יוסף בזוזי דהיכא דקיימי לוקמי ולא יוציא ממון מספק. ואע"ג דפליגי רבה ורב יוסף בארעא בעובדא דההוא גברא דטעין לחבריה מאי בעית בהאי ארעא ואמר ליה מינך זבנתה והא שטרא ואמר ליה שטרא זיפא הוא וגחין ולחיש אין שטרא [זיפא הוא מיהו שטרא] מעליא וכו' [ודן] רבה ואמר דאמרינן מה לי לשקר ומהימן בשטריה, ואיפסיק הלכתא כותיה, התם היינו טעמא דפסקינן כרבה משום דארעא היכא דקיימא תיקום, הכא פסקינן כרב יוסף משום דאמרינן זוזי היכא דקיימי לוקמי, דכיון דליתיה תחות ידיה וקא בעי לאפוקיה מחבריה במה לי לשקר, כגון עובדא דשטרא דזוזי, לא אמרינן בכי הא מה לי לשקר, דכי אלים מה לי לשקר לקיומי מה דאיתיה בידיה, אבל לאפוקי מחבריה לא אלים כולי האי. וכן כלל כלל זה הרב אבן מגש ז"ל בפירושיו. ודוקא היכא דהוה שטרא זיפא הוא דלא אמרינן מיגו לאפוקי ממונא, הא אי הוי שטרא מעליא אמרינן מיגו לקיומי שטרא ולאפוקי ממונא, וכדאיתה בשבועות פרק שבועת הדיינין [מ"ב ע"א] בעובדא דההוא דאמר ליה לחבריה הב לי מאה זוזי דמסיקנא בך והא שטרא, אמר ליה ולאו פרעתיך, ואמר להו הנהו סטראי נינהו, ואסיקנא דאתרע שטרא, והני מילי דפרעיה באפי סהדי ולא אדכר ליה שטרא, אבל פרעיה בין דיליה לדיליה מיגו דיכיל למימר לא היו דברים מעולם יכיל למימר סטראי נינהו, וכדר' אמי דכתובות פרק הכותב [פ"ה ע"א]. אלמא דלקיומי שטרא מעליא אמרינן מיגו, ואכתי איתיה לשעבודא דשטרא. והא דאמרינן במילתא דרב יוסף דבחזקת הבתים דבזוזי לא אמרינן מיגו, משום דהאי שטרא חספא בעלמא הוא, וכגון הא לא אמרינן מיגו לאפוקי ממונא.
